רבינו יונה על ברכות י״ב

1 מתני' בעל קרי מהרהר כו'. כלומר מי שראה קרי ולא טבל והגיע זמן ק"ש כיון שק"ש מן התורה מהרהר אותה בלבו בלא חיתוך שפתים כלל. ובגמ' דף כ: פליגי רבינא ורב חסדא דרבינא אמר דהרהור כדבור דמי ויוצא בהרהור ורב חסדא אמר דהרהור לאו כדבור דמי ומקשי' התם לרבינא דאמר דהרהור כדבור דמי א"כ למה התירו ההרהור כמו שהדבור אסור כך היה לנו לאסור ההרהור כיון שדינן שוה ומתרצין כדאשכחן בסיני כלומר אע"פ שיוצא מק"ש בהרהור כמו בדבור ודיניהן שוה זה כזה אפילו הכי לענין הטהרה אין דיניהן שוה שלא נחוש אלא לדבור שכן מצינו בסיני שבעל קרי נאסר שם דכתיב והיו נכונים לשלשת ימים אל תגשו אל אשה ולא נאסר שם אלא הדבור כדילפינן במכילתין כב. מדכתיב והודעתם לבניך ולבני בניך וסמיך ליה יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב והידיעה א"א אלא בדבור וכי היכי דהתם לא הזהיר בטהרה אלא לענין הדבור ה"נ לא נחוש אלא לדבור אבל בהרהור מותר תו מקשינן התם לרב חסדא דאמר דהרהור לאו כדבור דמי למה מהרהר שהרי אין ההרהור מועיל לו כיון שאינו יוצא כמו בדבור ומהדרינן כדי שלא יהו כל ישראל עסוקין והוא יושב בטל ולפיכך אמרו שיהרהר במה שהצבור עסוקים ואע"פ שאינו יוצא ידי חובה ולענין פסק הלכה נקטינן כרב חסדא דאמר הרהור לאו כדבור דמי דסוגייא דגמרא כותיה אזלא וכן פסקו הגאונים ז"ל והביא ראיה לדבריהם מדאמרינן במסכת שבת פרק שואל דף קנ. ודבר דבר דיבור אסור הרהור מותר ומקשי' עלה והאמר רבי יוחנן בכל מקום מותר להרהר חוץ מבית המרחץ ומבית הכסא כלומר היאך אתה מחלק בין דבור להרהור שהרי אנו רואין בבית המרחץ ובבית הכסא שניהם שוין וכמו שהדבור אסור כך ההרהור אסור ג"כ ומשני התם משום והיה מחנך קדוש כלומר כשאסר ר' יוחנן ההרהור כמו הדיבור לא אסר אלא גבי טינוף בלבד שבפרשת ושבת וכסית את צאתך כתיב והיה מחנך קדוש מש"ה החמירו בו ואמרו שהרהור אסור והנה נראה מכאן בפירוש שלא אמר הרהור כדבור אלא גבי ענין זה בלבד משום דכתיב והיה מחנך קדוש אבל בשאר מילי הרהור לאו כדבור דמי ומהכא שמעינן דמאי דאמר לעיל דף טו: אם בירך ברה"מ בלבו יצא אינו ר"ל בהרהור אלא בחיתוך שפתים אלא שלא היה משמיע לאזנו דאי בהרהור הלב בלחוד ודאי לא יצא כדכתבינן התם סי' מב:

2 ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה. כלומר אינו מהרהר בברכות דבק"ש שהוא מן התורה הצריכוהו להרהר אבל בברכות שאינן אלא מדרבנן לא ואי אפשר לפרש אינו מברך בפה שאם כן היה נראה שבפה אינו מברך אבל מהרהר בלבו ונמצא שאין חילוק בין ק"ש לברכות אלא ודאי רוצה לומר שאע"פ שמהרהר בק"ש אינו מהרהר בברכותיה:

3 ועל המזון מברך לאחריו. כלומר מהרהר אחריו מפני שהוא מן התורה דכתיב ואכלת ושבעת וגו' אבל אינו מהרהר לפניו שאותה ברכה אינה אלא מדרבנן כדי שלא יהנה מן העולם הזה בלא ברכה:

4 רבי יהודה אומר מברך לפניהם ולאחריהם. כלומר בפה ור' יהודה בתרתי פליגי בהדי רבנן חדא בברכות דת"ק אומר שאין ק"ש והברכות שוות ומהרהר על ק"ש ולא על הברכות ורבי יהודה אומר דדינם שוה ופליג עליה באידך דתנא קמא היה אומר מהרהר והוא היה אומר דאפי' הברכות מוציא בפה כ"ש ק"ש עצמה ואע"פ שהיה אומר ר' יהודה שק"ש וברכותיה מוציא בשפתיו מודה הוא דבשאר דברי תורה אין לו להוציא בשפתיו מפני שמתוך הדבור יעמיק בהם ולא התיר ר' יהודה אלא אלו וכיוצא בהם שאינו צריך להעמיק בהם והכי משמע בגמ' בהדיא דגרסי' התם במכילתין כב עשאן ר"י כהלכות דרך ארץ פי' מס' דרך ארץ שאין בה אלא הלכות פשוטות מענין דרך ארץ דאלמא משמע דבכיוצא בה בלבד התיר ר"י ובירושלמי מפרש בענין אחר דפלוגתא דרבנן ור"י לא הוי בק"ש דבק"ש מודו כ"ע שמוציא בשפתיו כיון שהוא מן התורה אבל נחלקו בברכות דרבנן סבירא להו דבעל קרי מהרהר בלבו בברכות אבל אינו מברך בפה לפניה ולאחריה ור"י ס"ל דמברך לפניה ולאחריה כלומר דאפי' הברכות מוציא בשפתיו וזה הפירוש היה נראה אלא שהגמרא שלנו אינה הולכת על דרך זה כלל דבגמ' בהדיא משמע שנחלקו בק"ש עצמה דאמרי' התם ולמה התירו להרהר לכתחלה והרי תפלה שלא התירו להרהר ומשני ריש דף כא שאני תפלה דלית בה מלכות שמים ומקשינן והרי בהמ"ז דלית בה מלכות שמים ותנן על המזון מברך לאחריו ואינו מברך לפניו כלומר היאך אתה אומר שמפני שיש בק"ש מלכות שמים התירו יותר שהרי אנו רואין שאפי' בבהמ"ז שאין בה מלכות שמים התירו ומהדרינן אלא ק"ש ובהמ"ז דאורייתא ותפלה דרבנן הנה למדנו בפי' דבק"ש שהיא מדאורייתא נחלקו כדכתבינן לעיל מפי מורי הרב נר"ו:

5 גמ' אמר רב יהודה אמר שמואל ספק קרא ק"ש ספק לא קרא אינו חוזר וקורא דס"ל לשמואל דק"ש דרבנן ואע"פ שכתוב בתורה ובשכבך ובקומך ס"ל לשמואל שלא אמרה תורה דוקא ק"ש אלא שיקרא בתורה בכ"מ שירצה ומה שאנו קורין זאת הפרשה דוקא אינו אלא מדרבנן ולפיכך ס"ל אינו חוזר וקורא:

6 ספק אמר אמת ויציב ספק לא אמר אמת ויציב חוזר ואומר דאמת ויציב דאורייתא כלומר זכירת יציאת מצרים ויש ששואלין כיון שאמר יציאת מצרים בפרשה אחרונה של ק"ש כבר יצא ידי קריאת יצ"מ מן התורה ולמה חוזר ואומר אמת ויציב ויש להשיב דשמעתא אהדדי אתמר והכי קאמר ספק קרא ספק לא קרא אינו חוזר ואומר אבל ספק קרא ק"ש וספק אמר אמת ויציב ספק לא קרא ק"ש וספק לא אמר אמת ויציב חוזר ואומר אמת ויציב אבל אם ברי לו שכבר קרא ק"ש ואמר פרשה אחרונה אין צריך לומר אמת ויציב:

7 והיכא שצריך לחזור ולומר אמת ויציב נחלקו המפרשים בענין הברכה אם חותם בא"י גאל ישראל אם לא יש אומרים דכיון שכבר יצא מספק של תורה בקריאת יציאת מצרים אינו חותם בברכה על ספק דברכות מדרבנן נינהו ומספיקא אינו מוציא שם שמים לבטלה ומשום סמיכת גאולה לתפלה אין צריך לאומרה דכיון שמזכיר יציאת מצרים ומתפלל מיד זהו סמיכת גאולה לתפלה שלא אמרו לסמוך גאולה לתפלה אלא מפני יציאת מצרים ואינו תלוי בשיזכיר לשון גאולה ממש וי"א שצריך לחתום בברכה ולזה נוטה דעת מורי הרב נר"ו מפני שכיון שהוא מסופק בדבר של תורה אם אמר אם לא אמר מחוייב הוא עכשיו לומר הדבר כתקנו ואומר אותו בברכה כאלו לא קרא כלל דכל דבר שהוא ספק של תורה מברכין עליו ומביא ראיה מדאמרינן בשבת בפ' במה מדליקין דף כג. דאין מברכין על הדמאי בשעה שמפרישין ממנו המעשר ואמרינן התם טעמא מפני שהוא ספק של דבריהם דמשמע דדוקא מפני ספק של דבריהם אין מברכין עליו הא אם היה ספק של תורה צריך לברך עליו:

8 ספק התפלל ספק לא התפלל אינו חוזר ומתפלל אינו ר"ל שאסור לחזור ולהתפלל דמה טעם יש שאם ירצה אדם להתפלל דרך רשות שלא יתפלל אלא ר"ל אינה חובה עליו לחזור ולהתפלל דיקא נמי מדאמר רבי יוחנן הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו ובודאי דברי ר' יוחנן לא נאמרו לחובה שלא אמר שיתפלל אדם כל היום כולו לחובה אלא לרשות ומדחזינא דר' יוחנן איירי ברשות שמעינן דר' אלעזר נמי ברשות מיירי:

9 והאי דאמרינן הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו אומר רבינו האי גאון ז"ל דדוקא על ידי חידוש אבל בלא חידוש אסור ומביא ראיה מדאמרי' לקמן אמר רב יהודה אמר שמואל התפלל ונכנס לב"ה ומצא צבור שמתפללין אם יכול לחדש דבר אחד בתפלתו כדי שתהא תפלתו תחנונים יתפלל ואם לאו אל יתפלל הנה שלא התירו אלא בחידוש ומאי דנקט צבור לא מפני שהצבור צריך חידוש והיחיד לא דה"ה דביחיד נמי צריך חידוש אבל רבותא קמ"ל שאע"פ שהתפלל מתחלה לא אמרי' יחיד לגבי צבור כמאן דלא צלי דמי ואין צריך חידוש אלא אפילו בצבור צריך חידוש:

10 ונראין דבריו למורי נר"ו ודייק הכי מדאמרינן בגמ' אהא דאמר שמואל לעיל התפלל ונכנס לב"ה וכו'. ואהא דאמר היה עומד בתפלה ונזכר שכבר התפלל פוסק אפי' באמצע ברכה תרווייהו צריכי שאע"פ שמאחד בלבד היינו יכולים ללמוד שאין לו לאדם להתפלל שני פעמים צריכא דאי אשמעינן קמייתא שהיה עומד בתפלה וכו' הוה אמינא ה"מ יחיד ויחיד צבור וצבור אבל יחיד לגבי צבור כמאן דלא צלי דמי וחוזר ומתפלל קמ"ל האי אידך דנכנס לב"ה דלא ואי אשמעינן האי דהמתפלל ונכנס לב"ה וכו' ה"א הכא משום דלא אתחיל בה אבל התם כשהיה עומד בתפלה כיון דהתחיל בה גומרה קמ"ל דלא ואם איתא דבצבור דוקא צריך חידוש אבל לא ביחיד למה הוצרך לומר צריכא דהרי מפני זה הוצרך האי ברייתא דנכנס לב"ה לאשמועינן דין החידוש שאע"פ שהיחיד אינו צריך חידוש ה"מ כשמתפלל בינו לבין עצמו אבל כשמתפלל עם הצבור צריך חידוש ואין לך צורך גדול מזה ואמאי איצטריך למימר וצריכא בענין אחר אלא ודאי מפני שאין הפרש בענין החידוש בין יחיד לצבור הוצרך לומר בענין אחר על מה הוצרכו שניהם ועוד מביא הרב נר"ו ראיה לדברי רבינו האי גאון ז"ל מדאמרינן בפרק אין עומדין דף לא. יכול יתפלל אדם כל היום כולו כבר מפורש על ידי דניאל שנא' וזימנין תלתא ביומא הוה בריך על ברכוהי ומצלי ומודה דודאי לא קא מיבעיא ליה אם חובה שיתפלל אדם כל היום כולו שזה פשוט הוא שאינו חובה להתפלל כל היום כולו אלא מתפלת רשות קא מיבעיא ליה ואם איתא דבלא חידוש א"ר יוחנן דמותר להתפלל כל היום כולו היכי אהדר ליה שלא יתפלל אלא ג' פעמים והא אמרינן והלואי שיתפלל אדם כל היום כולו אלא ודאי דברי רבי יוחנן לא נאמרו אלא בחידוש ומאי דאמרינן יכול יתפלל אדם כל היום כולו תפלה בלא חידוש קאמר וקא מיבעיא ליה כיון שאומר אותה כמו נוסח שאר תפלות של חיוב נאמר שהוא אסור שדומה כמי שמתפלל חובה או לא ומהדרינן כבר מפורש ע"י דניאל שנא' וזימנין תלתא ביומא וגו' כלומר אין לו להתפלל בנוסח החובה אלא ג' פעמים בלבד שמצינו בדניאל ומצינו בדוד שנאמר ערב ובוקר וצהרים אבל ודאי אם ירצה להתפלל בחידוש אפילו כל היום כולו יכול לעשות ועל זה אמרו ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו כדכתבינן:

11 ועכשיו לפי זה הדרך שכתבנו יצאנו ידי שאלה אחרת ששואלין העולם למאן דאמר לקמן דף כז תפלת ערבית רשות למה הזכיר בפסוק ג' זמנים לא היה לו לומר אלא ב' זמנים בלבד אלא ודאי כך הוא הענין מאן דאמר תפילת ערבית רשות ר"ל שזו התפלה אם ירצה מתפלל אותה כנוסח ב' התפילות האחרות שהן חובה ואם ירצה יניח שלא יתפלל כלל אבל משלשה ואילך אין לו להתפלל אלא בחידוש ומפני שתפלה זו יכול לאומרה ג"כ בנוסח השתים האחרות שהם חובה אומר בפסוק ג' זמנים:

12 ולפי מה שאמרנו שדברי ר' יוחנן אינן אמורין אלא בחידוש נמצא דרבי יוחנן ושמואל אינם חולקין דתרוייהו בעי חידוש אלא שבא להשמיענו שמואל שאפי' בצבור צריך חידוש כדכתבינן ואומר מורי הרב נר"ו ודוקא כשיודע ודאי שהתפלל וחוזר ומתפלל בנדבה צריך לחדש דבר בתפלתו אבל בספק התפלל ספק לא התפלל כשחוזר ומתפלל על הספק אין צריך חידוש דכיון שצריך לחזור ולהתפלל על הספק אין לך חידוש גדול מזה וכן פסק רש"י ז"ל בשם בה"ג ז"ל שכתב והלכה כשמואל בודאי וכר' יוחנן בספק כלומר כשיודע ודאי שהתפלל ורוצה להתפלל נדבה הלכה כשמואל דאמר שצריך לחדש וכשמסתפק אם התפלל אם לא התפלל הלכה כרבי יוחנן דאמר ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו ואין צריך חידוש ואע"פ שהם חולקים על השטה שכתבנו שהם מפרשים מילתיה דר' יוחנן בלא חידוש וסוברים שנחלקו שמואל ור"י אפ"ה בענין הפסק מודים דספק התפלל ספק לא התפלל א"צ לחידוש בשעה שחוזר ומתפלל כדכתבינן:

13 והרי"ף ז"ל ס"ל נמי שנחלקו ר' יוחנן ושמואל ומפרש מילתיה דרבי יוחנן אפילו בלא חידוש וכתב ומפרשי רבנן ה"מ ביחיד ואדעתא דרשות אבל אדעתא דחובה אסור כלומר כי אמרי' דספק התפלל ספק לא התפלל חוזר ומתפלל דוקא אדעתא דרשות אבל אדעתא דחובה אסור דודאי אדעתא דחובה אינו חוזר ומתפלל כדכתבינן:

14 וזה הלשון שכתב הרי"ף ז"ל אבל אדעתא דחובה אסור אינו מכוון דכיון שהוא מסופק אם התפלל אם לא התפלל היאך יתפלל אדעתא דחובה ואם בא לשאול היאך יעשה נאמר לו שהרשות בידו אם ירצה יתפלל ואם ירצה יניח והיאך אמר אסור ומה שכתב עוד כשם שאין הצבור מביא עולת נדבה וכו' אינו נכון דהא אמרי' בסוף כתובות דף קו מותר תרומת שקלים לקיץ המזבח פירש לאחר שהיו מקריבין התמידין היו מקריבין הקרבנות שהיו מביאין היחידים בנדבה ופעמים שלא היו מביאין היחידים ומפני שלא יתבטל המזבח היו קונים ממותר השקלים והיו מקריבין ממנו קרבנות ונקרא קיץ על שם שמביאין אותו אחר התמידין ודומה למגדים שמביאין אחר האכילה הנה שהיו הצבור מביאין קרבן נדבה כדי שלא יהא המזבח בטל וליכא לדחויי למימר דמן המותר דוקא היו מביאין נדבה דמסתמא אף אם לא היה שם מותר היו עושין נדבה כדי שלא יהא המזבח בטל ומ"ש עוד אין היחיד מתפלל תפלת המוספין נדבה שאינו מתנדב קרבן מוסף מקשים עליו מקצת המפרשים דהא חזינן במוסף דר"ח שאע"פ שאינו יכול להביאו בתורת מוסף אפ"ה יכול להביא אותן הדברים עצמם בנדבה ויש שדוחים ואומרים שמפני השעיר שיש במוסף דר"ח שאינו יכול להביאו בתורת מוסף אפ"ה יכול לעשות בתורת נדבה קאמר ואכתי קשה שהרי מוסף של שבת אין בו שעיר והצבור יכולים להביא כל אותן הדברים בתורת נדבה וא"כ היאך אומר על כל מוסף סתם שאין הצבור מתפללין אותה נדבה ומתרצינן גם את זה ואומר' שאע"פ שיכול להביא אותם הדברים בתורת נדבה אינו יכול להביאם בשבת בשום ענין דהא קי"ל דנדרים ונדבות אינן קרבין בשבת ולפ"ז התירוץ נמצא שאפי' תפלת יוצר אין לו להתפלל אותה בשבת נדבה כיון שאין קרבן נדבה קרב בשבת: